מלמד בבית ישראל, במדרשות ומכינות, וחבר בקהילת בית ישראל
רגע אחרי שמשילים מעלינו את התחפושת הפורימית ומשיבים אותה לבוידעם, מגלים שהתחפושת היא בסך הכל הכנה לחיפוש האמיתי שבו יוצאים אנו למסע לאומי נרחב שעניינו חיפוש אחר הלכלוך שהצטבר במהלך השנה. מכאן כל חריץ, סדק, פינה, מסילה הם משכנו הפוטנציאלי של האויב, וכשחמושים אנו במטלית לחה ובחומרי ניקוי הקרב יוצא לדרך.
ככל שמתקרב הפסח החיפוש אחר הלכלוך נעשה ממוקד יותר ומבקש להתרכז בחיפוש אחר החמץ ומשתפי הפעולה שלו עד שמגיעים אנו לליל ארבעה עשר בניסן ושם בחסות בית מכובד ונקי מתקיים הקרב הסופי שבו יוצאים אנו לצוד עשרה פתיתי חמץ שהחבאנו בנקודות אסטרטגיות בבית, כאשר התוצאות של הקרב ידועות מראש, את החמץ כולו מוכרחים אנו למצוא בעזרת הנר ולאחר מכן נשרוף אותו בטקס ראוותני המתקיים ברשות הרבים, ממש גבורה עילאית.
עתה משהכרענו את האויב ושמו חמץ וביטלנו וביערנו, אפשר להיכנס לליל הסדר נינוחים, אפשר סוף סוף לנוח ממלאכת החיפוש הקדחתנית, אלא שמסתבר שלא באנו לפה לנוח וכמו בפרפראזה לפתגם הידוע, "אם אין לחם תאכלו עוגות" אז בפסח יש לומר "אם אין חמץ תחפשו מצה" ועתה יוצאים הילדים לקרב של חיפוש אחר האפיקומן, אותה המצה שהוחבאה בידי המבוגרים כשהמוצא הנכבד יזכה בתהילת עולם ובמתנה בה חפצה נפשו.
זהו פלא של ממש, לילה אחד מחפשים חמץ ובלילה שאחריו כבר מחפשים מצה, בלילה הראשון הרקע לחיפוש הוא חושך ודממה, בלילה השני הרקע הוא אור גדול ורעש של חיים רעש של פה- סח, בלילה הראשון המבוגרים הם מובילי האירוע, בלילה השני הילדים, את החמץ שנמצא בלילה הראשון נבטל ונבער את המצה שנמצא בלילה השני נאכל על השובע ובעזרתה נבאר.
המכנה המשותף המעניין שבין שני החיפושים, מלבד פעולת החיפוש עצמה, הוא שבשניהם לא מחפשים דבר בעלמא אלא דבר שהוחבא בכוונת מכוון, כלומר גם החמץ וגם המצה מוחבאים בנקודות שנבחרו על ידי המחביא בקפידה ומשום שאת שניהם מוכרחים למצוא המחפשים הנאמנים עסוקים בלוחמה פסיכולוגית שבה לא רק את החמץ או המצה הם מחפשים אלא את כוונת ליבו של המחביא.
לאור כך אני מבקש ללמוד שההבנה החסידית בדבר החיפוש אחר החמץ כעבודה פנימית של ניקוי הלב מן ההחמצה התפוחה בדמות הגאווה, יש לה שורשים מובהקים, שהרי לא רק את החמץ אני מחפש אלא את הבחירות שהביאו אותו למקומו ובמובן הזה יש הבדל עמוק ומרגש שבין שני החיפושים, הראשון מחפש את הבחירות הבעייתיות, המוחמצות, שעשינו. החיפוש השני מחפש את הבחירות הגבוהות, הטובות, המבקשות רוח, הראשון מוצא חמץ והשני מוצא מצה, הראשון תר אחר הגנות והשני תר אחר השבח.
ייתכן שמלאכת החיפושים המתרחשת לילה אחר לילה, היא ביטוי נסתר ומתוק של מגמת הפסח כולו, להתחיל בגנות ולסיים בשבח לחפש אחר הלכלוך ולסיים בחיפוש אחר הטהרה, לנקות את הפגמים ולשמוח ביש המלא והטוב, במצה שמזכירה את התמצית, נקודת הקודש השוכנת בתוכנו.
בליל הסדר, אנו פוגשים טוויסט יקר בעלילה, לא עוד חיפוש אחר הלכלוך והחמץ, כעת ניתן לחפש את הטוב והקדוש שאנו בחרנו להחביא, כי כשעושים סדר משיבים הכל אל מקומו, וכשנפטרים מן החמץ או אוכלים את המצה, זוכים כבר להשיב את הכל אל מקומו של עולם.
