הספרייה שלנו

שיחה עם תא"ל (במיל) הושע  פרידמן בן שלום, ראש מכינת בית ישראל רשם : יאיר טיקטין .
פורסם בעלון המכינות הקדם צבאיות המעורבות

יאיר:  ספר מה הניע אתכם להקים את מכינת בית ישראל לפני למעלה  מחצי יובל?

הושע: הקמת המכינה קשורה לביוגרפיה האישית שלי. גדלתי בין ובתוך הרבה עולמות וראיתי את היופי שבכולם,

נולדתי לפני כ270  שנה באוקראינה לתוך משפחה חסידית , משפחה עם שליחות גדולה מאוד לכלל ישראל. חשוב לציין שבזמנו החסידות  יצאה עם שליחותה אל כלל ישראל , הבעש"ט היה גר בתוך העם.

 בהמשך הביוגרפיה שלי, נולדתי בקבוץ רשפים של השומר הצעיר ומשם עברנו לבני ברק לוויזניץ' אל סבי האדמור מויזניץ, ומשם לקבוץ סעד, חינוך בקבוצת יבנה, גיוס  לצבא, סיירת גולני, יציאה לקצונה, חזרה לגולני והמשך במילואים עד למפקד חטיבת כרמלי וכקצין מילואים ראשי.

בשנה שלפני רצח רבין, שהייתה שנה מתוחה מאד, שבמובנים מסוימים מזכירה את התקופה הנוכחית,  באותה השנה שי זרחי ואני הנחינו פעם בשבועיים מעגל  של כל ראשי תנועות הנוער מעזרא ובני עקיבא ועד השומר הצעיר והנוע"ל. כשראש הממשלה יצחק רבין נרצח זה זעזע אותי עמוקות, לא העלתי בדעתי שלנו כיהודים יכול לקרות אסון כזה, וברמה האישית התאבלתי על רבין ועלינו זמן רב.  באחד הימים שאחרי הרצח, הגעתי הביתה וקבלתי הודעה להגיע לאגף הנוער והנח"ל , הגעתי לתל אביב ופגשתי את יואל מרשק יחד עם יהודה דובדבני ראש האגף הבטחוני חברתי במשרד הביטחון, הם חזרו מסיור במכינה התורנית ביתיר,  והחליטו שצריך להקים מכינה חילונית דומה לתנועה הקיבוצית , והם וביקשו ממני לעמוד בראשה. הצבעתי על עצמי  והזכרתי להם שאמנם אני סמג"ד במי"ל אבל אני עם זקן ופאות,ושאלתי- האם אני נראה להם מתאים?. והם ענו  לי שכן . ואז אמרתי  שאני מוכן, אבל רק בתנאי אחד- שזו לא תהיה  מכינה חילונית- אלא מכינה משלבת של חילונים ודתיים!. הייתה שתיקת תדהמה בחדר, הם הביטו זה בזה והחליטו שהולכים על זה.

המטרה בהקמת המכינה הייתה להקים מכינה של שליחות, לגור בתוך מתחם קשה יום בשכונת גילה בסמוך לקיבוץ העירוני בית ישראל שאני חבר בו, ולעבור תהליך של בניה מברית גורל לברית ייעוד משותף.

מצד אחד לרוץ קדימה על הדברים שעליהם אנחנו כן מסכימים כמו צדק חברתי והגיוס לצבא ומן הצד השני לראות איך אנחנו מתחילים לשאול ביחד את השאלות הגדולות: מאיפה באנו? לאן אנחנו הולכים? מי אנחנו? מי אנחנו רוצים להיות ?  מה הייעוד שלנו כעם  וכחברה?  לפחד פחות מהגדרות של דתיים וחילונים ולחשוב איך ליצור ביחד  את ברית הייעוד המשותפת.

יאיר: אנחנו נמצאים למחרת יום הכיפורים, במוצאי הצום , אחרי יום של התעלות נשמה, פתחנו את אתרי החדשות וקראנו את הכותרות שסיפרו על מה שאירע בתל-אביב. אנחנו כבר שמונה חודשים נמצאים במצב מתוח מאוד בחברה הישראלית. מה דעתך על המצב?

הושע: הנס הגדול של קבוץ הגלויות וקבוץ התרבויות והערכים, יצר דברים מופלאים אבל הוא יצר  גם פחדים גדולים. אלה הם קשיי וכאבי קיבוץ הגלויות.  הבעיה  המרכזית היא חטא המיגזריות והנפרדות (חטא מלשון פיקשוש/החמצה).

 והחטא נובע מתוך פחד זהותי ואמוני, אנשים באופן טבעי רוצים לגור עם הדומים להם, לדוגמא יצירת שכונות וחינוך לדתיים- הפחד הנורא הוא שילדנו יהיו חילונים. 

והפוך, לבנות מוסדות לשומר הצעיר ולחנך בחינוך "שומרי"- החשש הגדול שמא החבר'ה יחזרו בתשובה ח"ו.

 זה יושב על זהויות חלשות (ויש לי אמפטיה רבה לחולשה היא כל כך אנושית) וככל שהזהות חלשה יותר בנקודה הפנימית שלה כך היא בוחרת להקצין , ככל שאני יותר מאוים  אני יותר קיצוני.

 אמא שלי אמרה פעם: במאה שערים כל הזמן מגביהים את החומות,ומי שמגביה חומות יודע למה הוא עושה זאת,  וזה לא מחוזק אלא מחולשה.

לצד הפחד ישנה התקשורת שנותנת בולטות לדרמות, לאלו שצועקים ומפלגים והפוליטיקה שבה במקום שהרוב ינהיג, הקיצונים מוליכים את הרוב. 

המקור של הפחדים הם משברי זהות:

במגזר החילוני יש משבר זהות מתמשך , הציבור שעשה את הנס והקים את הארץ עבר לערכים אוניברסאלים  ואיבד חלק מהאתוס שלו , האתוס החלוצי והחברתי שהיה מזוהה עם התנועה הקיבוצית וסחף את כלל החברה והאתוס הישראלי,

 גם המגזרים החרדיים נמצאים במשבר זהות  וערכים מורכב וקשה, והמגזר הציוני דתי קרוע לחלוטין בין  זרמיו השונים וזהויותיו,

בעצם כל הציבורים בעם ישראל נמצאים כרגע במשבר  עמוק! ומתוך כך כולם מפחדים לאבד את הזהות. ולכן הדרך לפתרון היא לא רק פוליטית אלה בעיקר חינוכית-ערכית וחברתית .

יאיר: זה מוביל אותי לשאלה הבאה: מה לדעתך הפתרון ?

הושע: הפתרון הוא תהליכי.

אני מעריך שבטווח הקצר יהיה רע לתפארת, כי כולם חשים את הקושי, וקשה לנשום.

אבל בטווח הבינוני והארוך אנו ניבנה ונתחזק

כיוון מציאותי אחד ,שאני לא מעוניין להעלות אותו על דל שפתיי הוא פתרון שמגיע מבחוץ. לאורך ההסטוריה שלנו בכל פעם שלא הצלחנו ליצור חיבור אחוה ואחדות  בעמינו – הגויים הזכירו לנו שאנחנו עם אחד..

ואני מקווה מאוד שלא נגיע לשם ח"ו.

שלא נגיע לכך שברית הגורל תאלץ אותנו להתאחד ותגבר על ברית הייעוד.

הפתרון השני  הוא דרך חיזוק ברית היעוד שלנו, לתת ביטוי לאחדות שלנו על ידי מפעליים ממזגים, על ידי חינוך למתינות ועל ידי חינוך לעדינות חיבור ליהדות ודמוקרטיה כשלמות אחת , שתקשורת ההמונים תבין שיש לה תפקיד והיא תבחר להיות  תקשורת מקרבת ומשקפת ולא תקשורת מוכרת ומעצימה דרמות ומיעוט קיצוני . 

יש לנו ייעוד גדול, והיעוד הוא להיות חברת מופת שמכוונת לכלל האנושות. (אור גויים)

שמאירה לנו ולכלל האנושות ייתכנות של קיום "ממלכת כהנים ועם קדוש" אנושות שתשאף ותדע   לקיים "ואהבת לרעך כמוך", ושתצליח לקיים את החזון של "לא ישא גוי אל גוי חרב", לייצר יחסים  שלא מבוססים על כוח

יאיר: ומה צריך לעשות בשביל להגיע לשם?

עוד הרבה מפעלים משותפים.

מכינות תנועות נוער ובוגרים וכו,

שיח והפצה של הכיוון הזה  לכלל החברה  בכל דרך, כי זה תואם את התקווה העמוקה של רוב האנשים שאני פוגש בכל המגזרים,

וכמובן שגם במכינות יש כאבים אבל המכינות המשולבות לצד מוסדות משותפים נוספים  הם הכיוון לדרך .

מעשה אפקטיבי  נוסף נמצא בצבא הגנה לישראל, צהל לא רק ככוח לוחם אלא כסמל של ברית הגורל  , ובשביל זה צריך לדאוג שכמה שיותר אנשים ישרתו בצבא  ויהפכו את חייהם לחיים של נתינה ושליחות . יש לחנך לחסד לאהבת ישראל ולאהבת אדם , לחנך למתינות ועדינות כתפיסות עולם, לחנך את הנוער ואת עצמינו להעדיף מוטיבציה של  שיתוף על פני תחרותיות.

בעצם אני מדבר על  חיזוק העצמה והעמקת האמונה, ואז תהיה לך את היכולת לצאת מהמגזר שלך ולהפגש עם כלל ישראל , במקום לפחד- להאמין.

ככל שתהיה לך אמונה עמוקה יותר  תפנים  שזה לא מאיים על זהותך.

 ניתן להתפלל בכיכר העיר איך שאנשים רוצים,

 אפשר להתפלל בכיכר העיר בהפרדה והשמיים לא יפלו. ואפשר ביחד והשמים לא יפלו ,ואפשר זה לצד זה,

ובלבד שיכוונו לשם שמים

ולא לשם הפגנה או לשם ריב

יאיר: לסיום, מה אתה רוצה לברך את עם ישראל לכבוד חג הסוכות?

אני רוצה לברך אותנו באהבה שנזכה ,לשפיות לחיבור בינינו ולפיוס ,

 רוצה  לומר לכל מי שמפחד או חלילה מתייאש  שאין לי ספק שאנחנו נצא מזה מחוסנים ומחוזקים!

לרובינו נמאס מהטירלול  מהדרמטיות ומהשנאה

והרוב יבחר לעבור  לתהליכי עומק של חיים משותפים, שבהם תהיה  העמקת הזהות הערכית ,  של  הערכים השונים  , כפי שאמר הרב קוק, שכל אחד מחזיק ניצוצות מתוך האמת, ולכן יש חשיבות  גדולה לכל דעה ודעה. ואנו נצליח ליצור חברה שיש בה חלוקי דעות אבל ללא חילוקי לבבות

עכשיו  הזמן של הקיצונים , אבל אני בטוח שהתקופה הזו תחלוף

שאלף פרחים יפרחו זה לצד זה

ואם נצליח נאגד אותם לזר שיהיה לנו לכתר,

יש כוחות אדירים שהחזירו אותנו לכאן אחרי אלפיים שנה, והכוחות הללו יגברו  ולא יעצרו אותנו על הקטטה והכאבים הללו שהם חלק מקשיי וחבלי קיבוץ הגלויות.

ולקראת חג הסוכות , אני רוצה לאחל חג שמח לכל עם ישראל. סוכות  זה חג יהודי שבו אנחנו מזכירים את הייעוד שלנו כלפי כלל האומות. 

חג סוכות זה חג של  תשובה מתוך שמחה ואהבה, ובעיקר זה חג האמונה, כפי שהזוהר מכנה את הסוכה : "צל האמונה" וכולם יוצאים החוצה ומבינים מה חשוב באמת, חיים של אהבה , חיים של קבלת אורחים .

המשל הידוע על ארבעת המינים מזכיר לנו שצריך את כולם יחד באגודה אחת, אי אפשר להסתפק באתרוג בלבד. אם שואלים אותי מה המין הכי חשוב בארבעת המינים? אז אני עונה שהכי חשוב זה הקוישקלך- מה שמאגד את ארבעת המינים ביחד, שהרי אם לא נהיה באגודה אחת אז פשוט לא נהיה.

בסוף חג הסוכות חוגגים את שמיני עצרת. המדרש אומר ששם החג "שמיני עצרת" הוא משל למלך שעשה סעודה גדולה שבעת ימים לכל בני ממלכתו, וביום האחרון לפני הפרידה ביקש מבניו הפרטיים שלו, בבקשה עיצרו עימי עוד יום אחד "קשה עלי פרדתכם" בבקשה תישארו איתי יום אחד נוסף. וזה על פי המדרש היום הנוסף של שמיני עצרת.

סבי האדמו"ר מרוז'ין אמר על  המילים "קשה עלי פרדתכם" קשה עלי הפירוד שבינכם,

קשה לי המחלוקת שבינכם..

 גם לי קשה, קשה מאוד הפירוד שביננו.

 אבל חמישים שנה אחרי מלחמת יום הכיפור אני באמת מאמין שאנחנו נצא מזה מחוזקים ומבינים יותר.

אני מאחל לכולנו שנצליח לקיים את המצווה של "ואהבת לרעך כמוך" להקשר עם אמונתינו ומתוך כך למצוא את המאחד בין כולנו.